<h1>שו"ת הרשב"א ח"ד סימן קכ"ד</h1>
<h2>דף יג:</h2>
עוד שאלת רבים שקבלו עליהם תענית או שום צדקה ואחר כך נמלכו שלא להתענות או שלא לתת אותה צדקה, אם צריכין שאלת חכם. ועוד אם הותר אחד מהם על ידי שאלה, אם הותרו כולם. תשובה ודאי אם רצו שלא להתענות ושלא לתת אותה צדקה צריכין שאלת חכם. וחכם מתיר להם על ידי פתחים, או על ידי חרטה למאן דאית ליה [ערובין ס"ד ע"ב] פותחין בחרטה. ובשאלת חכם מיהא מותרים ואפילו שלא לתת הצדקה, דקי"ל כבית הלל דאמרי [נזיר ל"א ע"א] הקדש טעות אינו הקדש. ודוקא עד שלא באת ליד גבאי הא לאחר מכאן לא, וכדאמרינן בפרק הנודר מן הירק [נדרים נ"ט ע"א] הרי תרומה דאי בעי מתשיל עלה ובטלה ברובא דתנן כו', [ו]אמרינן התם בתרומה ביד כהן עסקינן דלא מתשיל עליה. שאף על גב דאמר [קדושין כ"ח ע"ב] אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט לא מענין זה אתמר אלא לענין קנייה. ולא עוד אלא אפילו הקדיש והפריש נשאלין על ההקדש, והיינו פלוגתייהו דבית שמאי ובית הלל, ותנן [כריתות י"ג ע"ב] יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ארבע חטאות ואשם אחד זר טמא שאכל חלב והוא נותר מן הקדשים ביום הכפורים, ואמרינן עלה בפרק שבועות שתים בתרא [שבועות כ"ד ע"ב] דלא קתני אלא מידי דלית ליה שאלה ואקשינן הרי הקדש ופריק הא אוקימנא בבכור, אלמא הקדש דעלמא אפילו הקדיש והפריש יש לו שאלה. ואם נשאל אחד מן החבורה, כל השאר באיסורן הן עומדין, ואין זה צריך לפנים, דנדר שהותר מקצתו הותר כולו שאמרו [נדרים ס"ו ע"א], לא על הנודרין קאמר אלא על הנידרין, או על הנודר ועל הצדדין שנאמרו בגמרא בפרק ארבעה נדרים [שם כ"ה ע"ב], ואין להאריך.
